הדוגמאות לניסים המוניים בעולם

התנפצות טיעון העד - חלק רביעי

עוד בעת החדשה התרחשו לפחות שני אירועים מדהימים בפומביותם. הראשון הוא נס ריקוד השמש בפאטימה, פורטוגל, בתאריך 13.10.1917. אחרי נבואה שבישרו שלושה ילדים על סיומה הקרוב של מלחמת העולם ועל ניסים שעתידה לחולל בעיר מריה הבתולה, התאספו כ־70,000 איש וחזו בריקוד מרהיב וצבעוני של השמש.

אירוע ההתגלות השני הוא ההתגלות הממושכת של מריה בקהיר, מצרים, החל מ־02.04.1968. במשך 3 שנים היא הופיעה לפרקים, לעיתים בתדירות דו־יומית, מוארת באור לבן וכורעת ברך לפני הצלב אשר על גג הכנסייה הקופטית. האומה המצרית כולה (ודרך העיתונות העולם כולו) הייתה עדה לכך, כולל נאצר נשיא מצרים.

איך תיתכן דרך טבעית שבה מיליונים הוזים יחד? ניתן למנות כמה אפשרויות מתקבלות על הדעת. אולי זו הייתה באמת תופעה טבעית אך נדירה. אולי בפורטוגל ההמונים באמת הזו יחד בגלל המצב הפסיכולוגי בסוף מלחמת העולם הראשונה, ובקהיר בגלל ההפסד במלחמת ששת הימים. ההסבר העיקרי נוגע לטבע האדם, והוא נובע מכך שההמונים *רצו* להאמין במה שמתאים לתפיסת העולם שלהם. הם פשוט חיפשו את זה, ויצרו משמעות מתופעה אופטית שיכולה להיות משעממת מאוד בהקשר אחר.

כך מספרים לנו ארבעת ספרי הבשורה שבסביבות שנת 30 לספירה על גדות הכינרת, התאספו 5,000 איש שאכלו ושבעו מחמש כיכרות לחם ושני דגים שנתן להם ישו. במאות השנים שלאחר מכן נבנתה במקום כנסיה המנציחה את האירוע. איך אפשר להמציא סיפור שכזה כאשר מעורבים בו אלפי אנשים? התשובה היא שכשהשומעים מעוניינים שהסיפור יהיה אמיתי – הוא יתקבל על דעתם בקלות.

כ־600 שנה לאחר מכן במכה, כותבים לנו היסטוריונים מוסלמים, מוחמד חצה את הירח לשניים לעיני האנושות כולה. מלך הודו שצפה בכך החל לחקור את הנושא, והחליט להוריש לבנו את המלוכה וללכת אחרי מוחמד (למקור בערבית). הנס לכאורה מסביר את העובדה שבתוך שנים ספורות ממותו של מוחמד קרסו כל האימפריות במרחב בפני הכיבוש המוסלמי, תופעה שאין לה אח ורע בהיסטוריה. האם אפשר להמציא את הנס הזה? הוא הרי השפיע על מיליארדי אנשים עד היום! התשובה היא כן. זה פשוט התאים לאתוס הרצוי של הקוראים.

במאה האחרונה היינו גם עדים להתגבשותה הלאומית של האומה הפלסטינית, רק בגלל סיבות פוליטיות. נוצרים ומוסלמים התאחדו כדי ליצור מיתוס משותף, בגלל האינטרס. הרצון האנושי במיתוס מלכד הוא סיבה טובה בפני עצמה ליצירתו יש מאין.

היסטוריה הופכת לאגדות, אגדות הופכות למיתוסים. הפתגם הזה נכון בעיקר לגבי העת העתיקה. מלחמת טרויה, שהייתה מלחמה על עיר קטנה ולא חשובה, צברה בארבע מאות השנים שלאחריה עוד ועוד שירי גבורה וסיפורי הלל. הזמן שחלף, שילב עוד ועוד מוטיבים על־טבעיים, של מעורבות האלים והנבואות בחיי הגיבורים. מרוצת הדורות השפיעה גם על זכרון מלכי שומר במזרח, שתועדו בחיים ארוכים של עשרות אלפי שנים כל אחד. הנקודה היא שזה טבעו של המין האנושי: להוסיף פרטים חדשים, תפאורה ודרמה בסיפורים שמעניינים אותו. ולפעמים, כמו במקרה של הארץ השטוחה, ממש לבדות מאפס עובדות שאינן קיימות.